פסק-דין בתיק ב"ל 42941-11-12

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.11.2012 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.         עיקר טענותיו של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך הן כדלהלן:

2.1       הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מתאריך 18.12.2011 ולא השוותה בין מצבו הקודם של המערער, לבין מצבו הנוכחי. הוועדה לא דנה בממצאים השונים ולא הסבירה מדוע אין בהם משום החמרה.

2.2       הוועדה לא הפעילה את מבחן "העובר ושב" בהתאם לפסיקה.

2.3       הוועדה התעלמה מהממצא בדבר תסמונת הלכידה האולנארית, אף שהיא מוסמכת לעשות כן בהיותה פגיעה הנגזרת מתסמונת התעלה הקרפלית שהוכרה על-ידי המשיב.

2.4       קביעת הוועדה לפיה הסימפטומים שמהם סובל המערער נובעים ממחלת הסכרת אינה מתיישבת עם הממצאים לפיהם המערער סובל מנוירפטיה גבולית.

3.         המשיב התנגד לעמדת המערער מן הנימוקים הבאים:

3.1       הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסקהדין, הוועדה התייחסה לממצאים השונים והסבירה כי ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה וכן ממצאי בדיקת ה-E.M.G מלמדים כי לא חלה החמרה במצבו מבחינת הלחץ על הצד המדיאני בתעלה הקרפלית.

3.2       לגבי הפגיעה שעניינה תסמונת הלכידה האולנארית- הפגיעה שהוכרה למערער היא C.T.Sבלבד. תסמונת הלכידה האולינארית לא הוכרה על-ידי המשיב ולפיכך, הוועדה אינה מוסמכת לדון בה.

3.3       פסק-הדין מכוחו התכנסה הוועדה לא הורה לוועדה להתייחס לאפשרות הפעלת מבחן "עובר ושב" ולכן אין הוועדה רשאית להידרש לעניין זה. אף לגופו של עניין אין הצדקה להפעיל מבחן זה שכן, בנסיבות העניין, אין מדובר במצב קודם אלא בגורמי סיכון.

דיון והכרעה

4.         לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.          

5.         השאלה העומדת לפתחנו היא האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין שניתן על ידי כב' סגנית הנשיא, כב' השופטת קציר ביום 18/12/11 (להלן- פסק-הדין).

            הלכה פסוקה היא כי שעה שמוחזר עניינו של מערער לוועדה הרפואית לעררים, עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק-הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה [בר"ע (ארצי) 25192-09-12 אלקרינאווי - המל''ל (24.03.2013); וההפניות שם].

6.         הוועדה, במקרה שבפנינו, התכנסה בעקבות פסק הדין בו נקבע:

"12.    מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדעה שמצבו של המערער נובע משינויים על רקע מטבולי לאור בדיקות הדם של המערער, לאורם קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער, אלא שמקביעת הוועדה לא ניתן להבין מדוע סבורה היא שלא חלה החמרה במצבו שכן לא נעשה ניתוח של מצבו הקודם של המערער ולא נערכה השוואה ביחס למצבו הנוכחי של המערער תוך השוואה לבדיקות נוכחיות ביחס לבדיקות קודמות- בכך נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

13.       לאור המפורט לעיל- הערעור מתקבל כך שהוועדה תתייחס לאמור בסעיף 12 לעיל. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.".

7.         לאחר מתן פסק-הדין התכנסה הוועדה בעניינו של המערער פעמיים. בישיבתה הראשונה הפנתה הוועדה את המערער לבדיקת  E.M.G. עם קבלת התוצאות, בתאריך 11.11.2012, התכנסה הוועדה בשנית והתייחסה לממצאי הבדיקה, ואלו הם: